המוזיקה

אני נאלץ לאהוב מוזיקה. היא שם תמיד, תמיד הייתה, סביב להכול. אני נאלץ לאהוב אותה, המוזיקה, שגדלתי עליה, שהתחנכתי עליה, שהשכלתי על גבה. אין לי ברירה אלא לאהוב אותה, את הארורה שמשתחלת מבעד לסינפסות, מגרה נוירונים ללא הפסק, מתנגנת, מתרחשת, נמצאת גם כשהיא לא שם. ואני נאלץ לאהוב אותה, על אף טבעה הרע, המניפולטיבי, הצועק לבלי הפסק, הנוכח תמיד, הבלתי ניתן למניעה.

הייתי מוותר עליה, על כל המוזיקה שאי פעם הייתה, כל המוזיקה שאני מכיר, כולה, שגדלתי עליה, הייתי מוחק אותה מזכרוני כאילו לא הייתה, חי בעולם בלעדיה, ללא מוזיקה. עולם נקי, חלק, ללא רעידות ורטיטות שמלוות את היום-יום ללא הפסק, מטרידים ומציקים ולא נותנים מנוח ממנה, המוזיקה, שלא פוסקת ולא חדלה ומלווה וצועקת ורוקדת וצוחקת. למה היא שם, המוזיקה, ומדוע. הייתי מוותר עליה, מסלק אותה, מוחק אותה ומוצא מנוח. מוצא, סוף סוף, מנוח.

מחולות שבטיים! תופים חודרניים! מוזיקה! אנחנו סביבך, אנחנו אתה. אנחנו הקובעים, אנחנו המדברים, אנחנו הרוקדים, אנחנו הדוקרים. בצלילי מיתרים ושאגת פיות דיסהרמונית, נקיפך כולנו, אנחנו, המוזיקה! מימי מדורת השבט, דרך היכלות הכנסייה הגדולים, הרדיו המהיר, 90 קמ"ש של רדיו על הכבישים, וברגהיין! אלקטרוניקה.
מוזיקה. היינו כאן לפניך, אז מה אם אתה, אתה, מנסה רק להיות טיפה יותר אתה, רק מעט לחשוב, ליצור ולהיות, אנחנו כאן. אנחנו ולא אתה. והמוזיקה.

*

ריתמוס.
מוס, משכיל,
ק/צ/ב
ריתמוס.

שם
      טיפה
            יותר

*

הייתי מוותר עליה. שקט.
            ——יותר

2 תגובות בנושא “המוזיקה

  1. מדהים…! מסכים ! לי באופן אישי קשה לחשוב על עולם ללא מוזיקה- עולם שבו ברצון חופשי אני מוותר עליה.. מחשיבה מפחידה ומאיימת… אבל השאר ככןןןן! כתוב נפלא לעיתים מבריק!

להגיב