מיתות

רושם מתגלגל וחולף.

מה שהיית לא יחזור וגם אם יחזור יתגלם בגוון מושתק ודהוי. שָנים וּשְנויים וריצות למרחקים, וכול שנשאר זה כמה אותיות אחרונות. לבשת בגדים נותרים, סרגת חוטים מתפתלים, ניתנה לך הרשות להקיא הכול אבל לא הבחירה. להקיא ולהכיל, להכיל ולהאכיל, וחוזר חלילה עד שנגמרת. ומה תעשה אז? תחגוג, וַתּחגוג: הקיץ המיתולוגי, 2007; הקיץ האסכטולוגי, 2014. סִיכּ טְרָנְסִיט וכו'.

הזיכרון יוענק לך בכל מקרה שיהיה, לא פגוע, שלם וטהור. ואיתו ימסרו לך משקפי הבחירה, ירותכו לפניך במתכת אורגנית, נאמנה לנצח.

להגיב