מוקדם יותר

In der Vergangenheit…‎, "בעבר…", אני מתחיל לתאר מצב עניינים שהיה רלוונטי בעבר אך לא כיום, ונענה בצחוק ובתיקון: צריך לומר "früher" – "מוקדם יותר". כי בגרמנית הביטוי "בעבר" כנראה לא מקובל בתיאור של זמן ממשי ואישי, או שאולי נשמע מצחיק בהקשר הזה. לעבר יש מעמד מיוחד במטפיזיקה הלשונית הגרמנית. או משהו בסגנון.

אבל הביטוי "מוקדם יותר", שמתאר בגרמנית זמן־עבר כלשהו, היום בבוקר, או אתמול, או לפני שנה, ובכל אופן כל נקודת זמן שחלפה ונמצאת בזיכרון, לא כל כך מתיישב בלשון העברית. מוקדם יותר. בוודאי הכוונה למפגש שהתרחש לפני שעה קלה, או לידיעה חדשותית טרייה יחסית. אבל לא לאתמול, ובוודאי שלא ללפני חודש. היה – וחלף.

מוקדם יותר. צריך למהר, כי מה שעכשיו יהיה כהרף עין מוקדם יותר, ולאחר מכן לא יהיה עוד. יהיה ב"עבר": ארמון בטון מסיבי ודומם, גל־עד למה שהיה ולא רק שאיננו עוד אלא אפילו לא מדקדק את העכשיו. בטווח של ה"מוקדם יותר" עוד אפשר לעשות ולהציל משהו מהמידיות של החוויה, לצייר חוט מההתרחשות הטרייה אל העכשיו במעין הווה מתמשך של שעות ספורות. תחושת הרשות־הנתונה, שאותה קשה לחלץ מהזיכרונות הרחוקים שדומה שנתקבעו דטרמיניסטית מאז ומעולם, עדיין אופפת את אלה הטריים, האחרונים, שאורם הדועך מתעקש להאיר קמעה את הרגע העכשווי. זיכרונות המוקדם־יותר.

Früher. אולי עדיף לתרגם "מקודם". או שזאת אפשרות גרועה אף יותר. Früher וזהו. כל מה שלא עכשיו ולא יבוא עוד, ובכל זאת קיים איפשהו, כשארית. לפני דקה? לפני שנה? אחד הם. יש עכשיו, ומיד יש "היה". ומרגע שנהיה "היה" ישאר כזה, דומה לכל מה שהיה. השפה הגרמנית חדה כתער.

Vergangenheit. לא לחינם נמנעים משימוש במילה הזאת לתיאור הלך הזמן היומיומי. שהרי זוהי נומינליזציה, הפיכה לשם־עצם, של צורת הבינוני־עבר vergangen של הפועל vergehen: לעבור; לחלוף; לדעוך; למות. כמה טוטליות בציר שמתחיל בלידת היקום ומסתיים במותו של היחיד. איזו עוצמה קיומית בהשוואה ל"עבר" העברית או ל־past האנגלית. ועם כזו דומיננטיות במילה אחת כדאי לשמור עבורה את המקום הטהור, המטפיזי, התאורטי, ולא לשים אותה יחד עם חוויות חלוף הזמן היומיומיות. את אלו אנו מבקשים להצמיד לגוף החי, להתהוות, ולו כדי להחביא מעצמנו את סופם.

2 תגובות בנושא “מוקדם יותר

  1. ואולי ההבדל קטן יותר ממה שהיה נדמה לי בזמן כתיבת הטקסט ("בעבר"), ובכל זאת השימוש בביטוי יחסית רווח. ועדיין משתקפת ממנו מעין טוטליות שמשליכה אותו אל עבר רחוק ואבוד יותר.

להגיב