ארכיון תגיות: תחבורה ציבורית

שדרוג ובריחה

רבים הנוסעים בתחבורה הציבורית שמעדיפים לא להסתפק בחוויה הנקייה של התנועה ממקום למקום ובוחרים תחת זאת להוסיף שכבה חיצונית שהיא זרה לנסיעה. שני אופנים להרכבה זו של תוכן חיצוני על גביה של הנסיעה: זה של הבריחה וזה של השדרוג. ההבחנה בין הטיפוסים השונים לא פשוטה: יש מי שמנסה להעביר את הזמן, לבטלו ולהתכחש למתרחש סביבו, להעסיק עצמו בדבר מה אחר בעוד גופו מובל לאזור שונה בעולם – זה הבורח – ומי שמבקש לשדרג את חוויית התנועה בעזרת מוזיקה, טקסט או התנהלות אינטר־חברתית כלשהי. הרושם המתקבל כלפי חוץ הוא לעתים כזה של בריחה ולעתים כזה של שדרוג; אך לעתים קרובות מתערבבים הרשמים זה בזה ולא ניתן לומר עוד מהו טיבו של הנוסע.

אפשרויות מגוונות יש לשדרוג הנסיעה בתחבורה הציבורית או לבריחה מההוויה בתוכה. כל נוסע בוחר את דרכיו, את מסכיו, ההגנות שימנעו מהמסה האנושית לחדור את הנפש דרך החושים. או, לחלופין, דווקא להעניק לאותם רשמים יומיומיים צבע חדש, פסקול או משיכות מכחול דמיוניות, תסריט אפשרי שנוצר בו ברגע.

המוזיקה פרוסה לאורך זמן שכופה את עצמו על המאזין. היא מתקיימת במקביל לזמן הנסיעה, מכפילה את החוויה המתמשכת ומתלווה לה. בתור פסקול היא מעניקה למתמסר לה שכבה חדשה של רגש, שבתורה צפה מעל הקולות והמראות המתחלפים של הנסיעה, כמו גם אלו שנשארים בה יחסית קבועים – הדברים שמחוץ והדברים שבתוך הרכב הנע. למאזין הנוסע ניתנת הבחירה אם לעטוף את הנסיעה בצלילים הנשמעים או לשקוע בתוכם ולסגור עצמו מהעולם. ובכל זאת, אם כבמטה פלא של מנצח תתוזמר לפתע המוזיקה עם המתרחש בנסיעה, או אז יזועזע אף המאזין המתחבא ויכיר עולם חדש של פסקול. עוצמה זו ורבגוניותה של המוזיקה הופכת אותה למעולה שבכל האפשרויות שניתנו לנוסע להעסיק עצמו.

הספר. הוא תמיד נקרא בחטף, כאילו למלא גם את החלל הקטן ביותר האפשרי בתחושת אינטלקטואליזיציה־עצמית. ובפועל הספר הופך ללא יותר מבידור, בין שהיה כזה מלכתחילה (ספרי טיסות ונסיעות) ובין שטלטולי הרכבת עקרו ממנו את ייחודו, פתחו את הסכרים והניחו למים הבוציים למלא את אפיקיו ועמקיו ולהופכו לעוד מישור אחיד. וכך נשכח מהספר תפקידו בהגדלתם של הנפש ושל השכל. אך יש פעמים שהוא חוזר ושב להיות כזה, רגעים פתאומיים בנסיעה שעוברים את הפואטיקה השגרתית ויוצרים מרחב פלאי של המילה הכתובה בשיא הווייתה. ברגעים כאלו הופך הספר למלווה העילאי ביותר שבאפשר, למנצח, למביס: הוא מייתר סופית את הנסיעה ומעלה את המעיין בו אל האוניברסלי, האידאי והנצחי שמעניקה המילה הכתובה לבני האדם.

המדיה החברתית זריזה ומהירה ואין בה מקום למשפטים מתמשכים. המדיה החברתית היא הצפה של תמונות וסרטים ומלים קצרות ותהיות חולפות וקיטונות ושיתופים ובעלי חיים בהיותם ובחידלונם. המדיה החברתית היא רציפות של קשרים ללא התחלה וללא סוף ממשי או אפשרי. המדיה החברתית היא הניגוד לנסיעה, שתמיד יש לה התחלה ותמיד יש לה סוף. המדיה החברתית לוכדת את המאזין לה וחוטפת אותו מידיה המטלטלות של הרכבת. המדיה החברתית חיצונית למציאות. המדיה החברתית היא בריחה וגם שדרוג, היא רב כיוונית, היא הכול ואין היא דבר.

ובין כל אלה, המשדרגים והבורחים, יושב זה שרק שם, רק יושב, נאמן לתנועה הפסיבית. הנווד הבוהה.